לפני כמה שבועות הייתי בסיור בהוסטל לדיירים בעלי אוטיזים והמנהלת אמרה שאחד הקשיים המרכזיים שלה הוא כיצד לגרום לצוות ההדרכה לבצע את התכנית שהמנתחת התנהגות הכינה.
משיחות עם קולגות ומניסיוני כמורה לחינוך מיוחד וכמנתח התנהגות זהו אכן אתגר מאוד משמעותי.
מהניסיון שלי רוב האנשים שעובדים כסייעים/מדריכים בבתי ספר לחינוך מיוחד או בהוסטלים הם אנשים איכותיים ביותר ועבודתם קשה מאוד!
הם עובדים שעות ארוכות ובשכר מינימום והם מחליפים, מנקים, מכבסים, מקלחים, מכינים ארוחות ואף מתמודדים, לעיתים, עם בעיות התנהגות מאתגרות מאוד שלעיתים אף מסכנות אותם פיזית,
וכל זה כאמור בשכר מינימום...
נכון שלעיתים חלקם מכוון יותר לעבודה הטיפולית ופחות לחינוכית/התנהגותית ועל מנת לרתום אותם לבצע את התכנית ההתנהגותית יש לנקוט לדעתי 2 פעולות מרכזיות.
בהיבט המיידי על מנתח ההתנהגות להקשיב לקשייהם ולומר להם עד כמה הם חשובים למערכת ועד כמה עבודתם מוערכת.
כמו כן, עליו להסביר להם את הרציונל של התכנית ההתנהגותית ולשמוע את דעתם עליה.
בהיבט הרחב יותר על מנהלי המסגרות/הוסטלים לדאוג שהמדריכים/סייעים יעברו כמה שיותר השתלמויות והדרכות בתחום עיסוקם.
רק לאחרונה אמרה לי מדריכה שעובדת במעון במרכז אשר עברה 2 השתלמויות בתחום ניתוח התנהגות ותת"ח שההדרכות מאוד תרמו לה וכעת יש לה כלים רבים להתמודד עם אתגרים שונים בעבודה.
אני מאמין שאם המדריכים יעברו השתלמויות והדרכות ויחושו שמישהו רואה אותם, מקשיב להם, מעריך את עבודתם ואת דעתם ויבינו את הרציונל של התכנית ההתנהגותית,
תהיה להם מוטיבציה רבה יותר לבצע את התכנית ואז כולם ירוויחו מהעניין(:
Comments