החשיבות של יחס אישי ומכבד כלפי המטופל

אחד המחסומים המשמעותיים שעמדו בפני הטיפול הפסיכולוגי בראשיתו היה אי-ההכרה בסובייקטיביות והייחודיות של חוויית המטופל, ובחשיבות הקשר הטיפולי עצמו.

מייסדי זרמים שונים בפסיכולוגיה הבינו שניתוח שכלתני ומרוחק של המטופל אינו מספיק, משום שרק קשר אנושי המבוסס על אמפתיה, הכלה ואכפתיות מצד המטפל יאפשר התקדמות אמיתית.

כך, אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, קרל רוג'רס, טען את מה שמחקרים הוכיחו בהמשך, שרק יחס מכבד, רגיש וקשוב למטופל בתור אדם ייחודי שהוא עולם ומלואו, יאפשר טיפול מיטיב ואפקטיבי.

שנים לאחר מכן, סטיבן א' מיטשל, ממייסדי הזרם האינטר-סובייקטיבי בפסיכולוגיה, הכיר בכך שהקשר האנושי שנוצר בין המטפל והמטופל כבני אדם הוא שמשפיע על הטיפול,

ולכן אין לייחס למטפל עמדה חיצונית וכל-יכולה לכאורה, שעלולות להיגזר ממנה פטרונות וניכור.

גם בתחום ניתוח ההתנהגות והחינוך המיוחד, שבו אני מתמחה, רק יחס קשוב, רגיש ואוהד לילדים עם צרכים מיוחדים, להוריהם ולמשפחותיהם המבוסס על אמפתיה,

מעורבות והכלה לצד ניתוח אובייקטיבי וחיצוני יותר של איש מקצוע, מאפשר עבודה משותפת וצמיחה.

אני מאמין שעל אנשי החינוך להימנע מקביעות ותכתיבים נחרצים להורים, ולהבין שהדרך להתפתחות וצמיחה שיהפכו את הילדים למאושרים ושלמים יותר עם עצמם עוברת דרך עבודה משותפת המבוססת על הבנה מעמיקה של הצרכים הייחודיים של הילד והמשפחה והדרכים למילויים.